1שכבר מתו מתי מדבר. רצונו לתרץ כיון שכתוב בני ישראל פשיטא שהיא כל העדה, ומפרש שכבר מתו מתי מדבר:2למה נסמכה כו'. פי' דאין כאן מקומו, שהרי בשנה ראשונה ליצ"מ עשו העגל ובשנה שנייה שרפו פרה אדומה, ומיתת מרים היתה בסוף ארבעים שנה ליצ"מ:3מה קרבנות מכפרים כו'. וא"ת וכי קרבן היתה הפרה אדומה, והלא לא היו מקריבין ממנה כלום. וי"ל לפי ד"א שפירש"י לעיל שקראה הכתוב חטאת לומר שהיא כקדשים ליאסר בהנאה ש"מ שהיא כקרבן:4אף מיתת הצדיקים כו'. וא"ת לפי זה היה לו לסמוך גבי קרבנות ממש. וי"ל לכך נסמכה לפרה לפי שהם דומים להדדי, לפי שמיתת צדיקים אינן קרבנות וגם הפרה אינה קרבן ממש, ולמדנו מהדדי כמו שזה מכפר ג"ז מכפר:5בנשיקה. מדכתיב כאן שם וכתיב גם גבי אהרן וימת שם אהרן, דאי לאו לג"ש אתי, שם שם תרי זמני דגבי מרים ל"ל, אלא ע"כ לג"ש אתי מה התם בנשיקה שהרי כתיב ע"פ ה', אף כאן בנשיקה:6ומפני מה לא נאמר בה ע"פ ה'. יש מקשים, מה מקשה רש"י הא פירש"י דילפינן שם שם מאהרן. וי"ל דרש"י הכי פריך, ל"ל ג"ש לכתוב בהדיא ע"פ ה', דע"כ לאו ג"ש גמורה היא דא"כ ל"ל גבי אהרן ע"פ ה' להורות שבנשיקה מת, נלמוד שם שם ממשה אלא ודאי לאו ג"ש גמורה היא משום הכי כתיב גבי אהרן ע"פ ה', א"כ גבי מרים נמי לכתוב ע"פ ה' וכו'. אבל בגמרא כתיב בפירוש שלמדו הג"ש ממשה, לכן צריך לומר דרש"י ז"ל נמי ה"ק אף היא בנשיקה מתה, ר"ל דיליף שם שם ממשה, אבל אהרן נאמר בו על פי ה' וא"צ ללמדו ממשה, ולכך אמר ובאהרן וכו' ולא אמר שבאהרן וע"ש:7הבאר בזכות מרים. שהרי מיד כשמתה מרים לא הי' להם עוד מים. וא"ת למה לא היה הבאר בזכות אהרן או משה, וי"ל בזכות שהמתינה למשה על המים לראות מה יעשה לו כשהושלך בתיבה, לכן נעשה לה זכות זה של באר דהיינו מים שנתן הקב"ה מים לעדה בשבילה:8הלואי שגוענו. פי' כמו הן לו יהי כדבריך ולא מעניין שמא כמו לו ישטמנו יוסף, ולא מעניין אילו כמו לו הקשבת למצותי:9במיתת אחינו. כאלו אמר בגויעת אחינו, דאל"כ בגוע בחול"ם מיבעי ליה אם הוא מקור ושיהיה פירושו בזמן שגוע אחינו, כמו ויהי כשמוע לבן:10מכאן שחס כו' על ממונם. וא"ת מנ"ל לרש"י דלמא הקב"ה השיב להם על מה שבקשו הם ואמרו למות שם אנחנו ובעירנו והשיב להם הקב"ה והשקית את העדה ואת בעירם: וי"ל דלשון והשקית נופל על בהמה כדכתיב בפרשת חיי שרה, וגם גמליך אשקה, והל"ל וישתו העדה כדכתיב בסמוך ותשת העדה, דל' שתיי' נופל על אדם כדכתיב נמי שם, שתה אדוני. ומדמשנה וכתב והשקית ודאי הקפיד על בעירם מהרא"י: ועי"ל דק"ל ואת בעירם ל"ל, דהא בפרשת בשלח בתשובת הקב"ה למשה על דבר המים לא השיב לו אלא ושתה העם, אע"פ שישראל אמרו להמית אותי ואת בני ואת מקני, וא"כ ואת בעירם ל"ל אלא שחס וכו': קצ"מ מדאמר הקב"ה בעירם במ"ם נלמד שחס עליהם במה שהם בעירם של ישראל לא במה שהם בהמות סתם ומשום בעל חיים: דאל"כ והשקית את העדה ואת הבהמה מבעי ליה. וכן משמע בד"ד:11שהחזיק מועט את כו'. דק"ל וכי אפשר להקהיל כל הקהל אל פני הסלע:12לפי שלא היו מכירין כו'. רצונו לתרץ מה חידוש היה להן עד שאמרו המן הסלע וגומר, כיון שאמר הקב"ה ונתן מימיו וודאי כך יהיה. ומתרץ לפי שלא היו כו' והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו, כלומר מה חילוק בין זה לזה לכך אמר להם כו':13לפי שבראשונה כו' אלא טיפין. דק"ל למה הכה שני פעמים. ומתרץ לפי שבמכה ראשונה הוציא טיפין וכו'. הוכחתו דאם איתא שלא הוציא כלום למה הכה אותו פעם שנית ולמה לא היה סובר ודאי זה סלע אחר שלא צוה עליו הקב"ה, ואם הוציא מתחילה מים הרבה לא היו צריכין להכותו פעם שנית, אלא ודאי שהוציא מתחילה טיפין לכן הכה אותו פעם שנייה, ומה דלא הוציא מים כשיעור בפעם ראשון לפי שלא כו', ומה שהוסיף לומר והם דברו וכו' כדי להודיע טעותו של משה שהכה, משום שהם דברו לסלע אחר ולא הוציא מ"ה הכה על הסלע, מפני שאמרו שמא וכו'. והוסיף עוד ונזדמן להם וכו' דאל"כ למה הוציא אפילו טיפין ואפילו בהכאות רבות לא הי' לו להוציא אפי' טפה אחת, אלא שנזדמן להם וכו'. וקצת קשה ממה שפירש"י בפ' מטות גבי ויאמר אלעזר הכהן וגו', לפי שכעס משה בא לכלל טעות, וכן בשמעו נא המורים ויך את הסלע ע"י הכעס בא לכלל טעות, משמע אבל לא מפני שדברו אל סלע אחר ולא הוציא מים מפני שחשבו שאולי ציווי השם לא היה אלא בהכאה כמו שכתב כאן. ושמא י"ל שהן אגדות חלוקות, ורש"י תפס שתיהן כמנהגו בכ"מ עכ"ל הרא"ם:14גלה הכתוב כו'. רצונו לתרץ וכי דרך כבוד לגלות חרפה של צדיקים, ומפרש דאדרבה מפני שבח שלהם גלה הקרא, כדי שלא יאמרו כו':15שאלולי חטא זה. דק"ל דיען משמע שהיא טעם אלמעלה. ומתרץ דה"פ שאלולי כו' כלומר יען שעשיתם זו בלבד. כתב הרא"ם, וא"ת והא בזולת זה החטא לא היה נכנס לארץ שכבר נגזרה עליו גזרה, כמו שנאמר עתה תראה וגו' ולא העשוי לשלשים וא' מלכים. ותירוצו עיין בפ' בהעלותך במה שכתבתי בפסוק נוסעים אנחנו וכו' שדבריו התם כמו שתירץ הוא הכא לכן לא הבאתי דבריו על הגליון:16כעון שאר דור המדבר. ר"ל שאל תסבור לומר שהיו בידיהם אף עונות דור המדבר דהם עונות גדולות כמו מתלוננים ושאר דברים:17והלא הצאן ובקר ישחט קשה מזו. ששם אמר שאין בכח השם לתת בשר כדי סיפוקם וכאן אמר שאין ברשותו להוציא מסלע אחר שלא נצטוו, והי' זה סבה שיאמינו העם שמחוזק הסלע וטבעו היו המים, ולא מפני גזירתו של הש"י יצאו, דאל"כ מ"ל סלע זה מה לי אחר לגבי הקב"ה, וחטאתם לא היה רק שלא בטחו בה' שיוציא מכל סלע שירצו אע"פ שלא נצטוו עליו:18נשבע בקפיצה. כלומר מעצמו בלי שום הכרח שהרי לא עמדו לפניו בתפלה:19מפני השטר חוב כו'. ר"ל מ"ש הקב"ה לאברהם, כי גר יהיה זרעך והקב"ה הטיל על יעקב ובניו לבדו גזירתו שהיינו עבדים בארץ מצרים, נמצא שאנו סבלנו צרות השיעבוד בעד עשו אביך ובניו, וע"כ ראוי לכם להניח לנו דרך ארצך, כדפירש"י בסמוך גבי נעברה נא בארצך וגו':20סבלנו צרות רבות. ג"א אע"ג של' וירעו משמע רק שעשו להם רעה אחת, ובמקום אחר כתיב וירעו אותנו ויענונו וגו'. ל"פ שפירוש וירעו היא כולל צרות רבות וא"כ כולם בכלל:21שהאבות מצטערים. דאי קאי על אבות שהיו בארץ מצרים הי' לו להקדים אבותינו ללנו, והכי הל"ל וירעו לאבותינו ולנו, ומדכתב לאבותינו לבסוף משמע דמילתא אחריתי הוא. מהרא"י: נח"י דאין לפרש אבותינו ממש שהיו בשעבוד מצרים דהא מלתא דפשיטא היא ולא היה צריך להזכיר, אלא ודאי דקאי על אבותינו שהזכיר ברישא דקרא וירדו אבותינו למצרים, ועל זה קשה דהא כל זמן שאחד מן השבטים היה קיים לא היה שעבוד וא"כ מה וירעו, ע"כ לומר שהאבות מצטערים ולפ"ז אפשר לפרש שגם אברהם יצחק ויעקב מצטערים:22בברכה כו' הקול קול יעקב. מתשובה שהשיב מלך אדום למשה שמעינן דמשה א"ל כך בברכה, פירוש כדכתיב בסמוך פן בחרב אצא לקראתך, ופירש"י מה לו להשיב זה אלא אתם מתגאים כו' א"כ מוכח שמשה אמר לו זה, בברכה כו' דבק טוב דאל"כ כיון שאמר ונצעק אל ה' וגו' הל"ל וישמע ה' וישלח וגו', קולנו ל"ל, אלא בברכה וכו':23זה משה. רצונו לתרץ והא משה הוציאם. ועל זה מפרש מכאן כו':24אין לך לעורר כו'. רצונו לתרץ מה צריך משה להזכיר למלך אדום עניין יציאת מצרים וגם כל הענין דכתיב לפניו:25אע"פ שיש בידינו מן לאכול. הא דנקט רש"י מן לאכול ולא כתיב בקרא אלא מים, אלא דהוקשה לרש"י דאי לא אמר למלך אדום על עניין אכילה מה הנאה הוא להם בזה שיקחו מהם מים הנאה מועטת היא, אלא אף על האכילה אמר משה ליקח מהם, והא דנקט הקרא דוקא מים, רבותא נקט אף מים רוצין ליקח מהם אף שאין דרך לקנות מים, כמו שהי' מקונן ירמיה מימינו בכסף שתינו מהרא"י:26אנו חוסמין. נח"י דק"ל הא כבר אמרו לא נעבור בשדה ובכרם, אלא ודאי דלעיל קאי אהעברה ברגלים וכאן קאי אנטיה לאכול:27במה שהורישני אבי. דאל"כ בחרב ל"ל, הל"ל פן אצא לקראתך למלחמה:28בהבטחת זקננו. דאל"כ ביד חזקה ל"ל, כל עם כבד יש לו יד חזקה:29כולם שלמים. וא"ת למה לא מפרש בל' זה שפי' לעיל על כל העדה, ומה צריך לנקוט כולם שלמים ליכנס לארץ, וגם זה לא צריך לפרש ואלו מאותן כו', וי"ל דאל תקשי מה צריך לכתוב כל העדה וללמדך שעדה כולם עומדים לחיים שכבר מתו מתי מדבר, והא לעיל כתיב כל העדה. ומפרש דלומר לך אף בשעה שהיו נכנסין לארץ שהיו זמן מרובה לאחר מיתת אנשי דור המדבר היו כולם שלמים כו':30בגדי כ"ג. רצונו לתרץ דאי בגדיו של חולין מה טעם צוה הקב"ה להלביש את אלעזר לפניו בבגדיו. והרא"ם תירץ ע"כ פירושו בגדי כהונה. דאל"כ איך יהיה אות על זכייתו בכהונה גדולה, ואפשר דבכלל דבריו דברי:31הלבישהו והפשיטם מעליו. אע"פ שאין כתוב כאן שכך צוה השם, שאין כתיב אלא והפשט את אהרן וכו', דאל"כ שמשה הלביש את אהרן תחילה איך ילבש אהרן בגדי כהונה שלא בשעת עבודה והלא היוצא מהר הבית בבגדי כהונה סופג ארבעים. אלא ע"כ צריך לומר דמשה הלבישן ע"פ הדיבור כדי שיפשיטן וילבישן את אלעזר בפני אהרן, ולהראות שבנו זוכה לכהונה גדולה תחתיו:32אמר לו הכנס למערה. משום דק"ל ולמה לא הפשיט אהרן את בגדיו וילבישם אלעזר את עצמו כי זה נראה שהוא גנאי למשה שיהא משרת להם. ומתרץ אמר לו כו', וכי לא סגי בלא דיבורו של משה אלא להורות מצות גמילות חסדים של מתים שהרי משה בעצמו היה מתעסק בכל עסקי מיתת אהרן:33אע"פ שהדבר קשה לו. דאל"כ ויעש משה ל"ל, וכי תעלה על דעתך שעבר על שליחתו של מקום. כתב הרא"ם ולא ידעתי למה לא דרשו על מה שכתוב בפרשת קרח, ויעש משה כאשר צוה ה' את משה כן עשה ואפשר שלא דרשו בו משום שיש לומר שעשה זו בשמחה ומשום טובתו, שלא יבואו בני ישראל לחלוק עוד על שררת שבט לוי, ומפני שאהבת שררות שבטו מעורבת בעשיית מצוה זו, אף שעשה ג"כ מצות הש"י לא רצו לדרוש בו כלום, ודו"ק נ"ל:34כשראו משה כו'. רצונו לתרץ והרי לא ראו מיתה של אהרן רק משה ואלעזר, והל"ל וישמעו דהלא מפי משה ואלעזר שמעו, ומפרש כשראו כו'. והראוהו מלאכי השרת וזהו שכתוב ויראו כל העדה:35לפי שהי' אהרן כו'. ר"ל למה כתיב במיתת מרע"ה ויבכו כל ישראל והכא גבי אהרן כל בית ישראל. ומפרש דכאן אף הנשים בכו, ולמה, לפי שהי' כו':
